פסק-דין בתיק עת"מ 2599-10-12

עתירה להורות על ביטול צווי גירוש ומשמורת שהוצאו כנגד העותר ולחדש רישיון ישיבה זמני שניתן לו מכוח סעיף 2.(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

1.      רקע

          א.        העותר הסתנן לישראל ביום 23.5.2009 דרך גבול מצרים והוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. הוא הובא לפני ממונה ביקורת גבולות וטען בפניו כי הוא נתין אריתריאי וכי עזב את ארצו מאחר שאינו מעוניין לשרת עוד בצבאה.

          ב.        ביום 19.10.2009 שוחרר העותר ממשמורת. צו השחרור ניתן בתנאי שהעותר יתייצב במשרדי יחידת המסתננים לצורך זיהוי, רישום והנפקת אשרה וכן בתנאי שהעותר ישתף פעולה באופן מלא עם רשויות המדינה לשם הנפקת מסמך נסיעה להרחקה מישראל או למתן שהות זמנית בישראל לפי ההחלטה (נספח 4 לתשובת המשיב).

בהגיעו אל יחידת המסתננים זוהה העותר כאריתריאי. בשל מדיניות אי ההרחקה הנוהגת כלפי אזרחי אריתריאה, ניתן לעותר רישיון ישיבה זמני מסוג 2.(א)(5) (להלן: "הרישיון"), אשר הוארך מעת לעת, עד ליום 2.8.2012.

          ג.         על-פי הנטען בתגובת המשיב לעתירה, ביום 4.7.2012 הוזנה במערכת "אביב" המשמשת את עובדי רשות האוכלוסין וההגירה, הערה שלפיה התקבל מידע מודיעיני כי העותר מחזיק במסמך מזוייף ממנו עולה כי הוא רשאי לעבוד. לפיכך, התבקשו עובדי לשכות מינהל האוכלוסין להפנות את העותר ליחידת האכיפה לצורך בירור. בעקבות זאת, ביום 5.8.2012 כאשר הגיע העותר ללשכת מינהל האוכלוסין בפתח-תקווה על-מנת לחדש את רישיונו (3 ימים לאחר המועד שפג תוקפו, ביניהם שישי ושבת), הוא הופנה אל יחידה זו. העותר לא הגיע אל יחידת האכיפה ובמקום זאת פנה ביום 22.8.2012 ליחידת הטיפול במבקשי מקלט, לצורך הארכת רישיונו. שם, הוא עוכב עד להגעת משטרת ישראל.

העותר נחקר במשטרה בחשד להחזקת רישיון עבודה מזויף ושימוש במסמך זה. בחקירתו הודה כי קיבל את המסמך מאדם סודני שאליו פנה לסיוע בקבלת עבודה, אך באותה עת לא ידע כי המסמך מזוייף. לטענתו, הוא לא ביקש את הכנת המסמך ומיד כשנודע לו דבר הזיוף - לא השתמש בו.

באותו יום נסגר תיקו הפלילי של העותר, עקב חוסר עניין לציבור, ללא כתב אישום. המשטרה העבירה עניינו למשיב להליך מינהלי וביקשה לבטל את אשרתו של העותר ולשימו במשמורת לפי סעיף 30א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד-1954 (להלן: "החוק" או "החוק למניעת הסתננות") - ר' מכתבו של קצין חקירות מחלק סער ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית של המשטרה, מפקח מירון שרעבי, וכן מכתבו של רכז חקירות מחלק סער ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית של משטרת ישראל, רס"ב שמעון פרץ, והבקשה לרשות האוכלוסין - נספחים 7-8 לכתב התשובה).

עוד באותו יום, הוצא כנגד העותר צו גירוש זמני התקף ל-90 יום (נספח 9 לכתב התשובה).

          ד.         ביום 29.8.2012 הובא העותר לפני ממונה ביקורת גבולות (להלן: "הממונה") בהתאם לסעיף 30א לחוק למניעת הסתננות, אשר קבע כי יש להחזיק את העותר במשמורת מאחר שנכנס לישראל באופן לא חוקי ומאחר שהשתמש ביודעין באשרת עבודה מזויפת.

         ה.        ביום 2.9.2012 הובא העותר לפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, אשר אישר את החזקתו של העותר במשמורת וקבע כי לא התקיימו התנאים לשחרורו של העותר בערובה לפי סעיף 30א(ב)או 30א(ג) לחוק למניעת הסתננות.

בעקבות זאת הוגשה העתירה דנן.

           ו.          ביום 23.10.2012 התקיים לפני חברי, כב' השופט א' יעקב, דיון בבקשת העותר לצו ביניים שיורה על שחרורו ממשמורת. השופט יעקב שקל את מאזן הנוחות בין הצדדים וקבע כי במקרה דנן, מדובר על זכותה של המדינה לפקח באופן יעיל על הנכנסים בשעריה, אינטרס אשר גובר על אינטרס המשיב לחירות, ולכן דחה את בקשת העותר.

          ז.         ביום 13.11.2012 הופיעו הצדדים לפני והשמיעו טיעוניהם לגופו של עניין. בתום הדיון נדחה העניין לעיון ולמתן החלטה. ביום 20.11.2012 ביקשה באת-כוח העותר להשלים טיעוניה וכך נעשה. כמו כן ובטרם היה סיפק בידי לפרסם החלטתי, ביקשו הצדדים מעת לעת לצרף לתיק פסיקה עדכנית בעניינם וכל צד המציא לעיוני פסקי דין שונים התומכים בעמדתו (לאחרונה ביום 20.1.13). בין לבין, הסתבר כי לפני בית המשפט העליון מונח ערעור בתיק אחר הדן בין היתר בשאלה העומדת לדיון גם בתיק דנן.  לפיכך, התבקשו הצדדים להודיע האם מוכנים הם להמתין לפסיקתו של בית המשפט העליון ולגבש עמדתם בעקבותיה. בא-כוחו של העותר סירב לאמור ועל כן, ניתן פסק דין זה.

2.      תמצית טענות הצדדים

טענות העותר

          א.        העותר טוען כי בהחלטותיו של המשיב נפלו פגמים כאשר לא היה ראוי לסרב לחידוש אשרתו ולהוציא לו צו גירוש ומשמורת, רק מחמת חשד פלילי לעבירה שאינה מסכנת את שלום הציבור וביטחונו, מבלי לנמק את ההחלטה ומבלי ליתן לעותר זכות לטעון טענותיו בעניין, קל וחומר כאשר רישיון זה ניתן לו נוכח מדיניות אי-ההחזרה שבה נוקט המשיב כלפי אזרחים אריתריאים, ומשלא ניתן להשיבו למדינת מוצאו.

          ב.        באופן קונקרטי טוען העותר כי בקשת המשטרה לבטל את רישיון הישיבה הזמני שניתן לו נעשתה בחוסר סמכות ובפרוצדורה לקויה, ללא כל מסמך חתום בעניינו, דבר המהווה פגם מהותי בבקשה לגרש אדם שאינו בר גירוש. לדבריו, על אף שאין כל הוראת חוק המסמיכה את המשטרה כגורם ממליץ בכל הקשור בענייני אשרות ומעמד בישראל, היה בהמלצתה כדי להשפיע באופן חריג על שיקול דעתו של המשיב.